הגעתי בשעת ערב מוקדמת לחצר קסומה, עטופה בירוק של עצי פרי וצמחי תבלין. קיבל את פנינו שף אמיר הניק, דמות עם כריזמה שקטה וחיוך רחב המשרה תחושת ביטחון שהערב הולך להיות לנו "טעים". מוזיקה איטלקית נעימה מילאה את הרקע, יין אדום ולבן חיכה לנו לצד פוקצ'ה חמימה ומטבלים איטלקיים.

התחלנו מהבסיס – בצק לפסטה. בידיים לא מיומנות, אך סקרניות, לשתי, קימחתי, רידדתי – ובהדרכתו של אמיר הרגשתי איך אני הופכת, ולו לרגע, לסבתא איטלקייה בכפר קטן בדרום איטליה.
הכנו פסטה טרייה ללזניה ופסטה רחבה לפטוצ’יני, שידעה לספוג את הרוטב כמו שצריך. אמיר דיבר על הרגש שבבישול, על הנדיבות שיש להכניס לכל מנה. בין לבין לגמנו יין ודיברנו על החיים – על אוכל כאהבה, על ריחות שמעלים זיכרונות ילדות ועל המשמעות של לאכול משהו שיצרת בעצמך.
בהמשך רידדנו בצק לפיצה אישית – כל אחד קיבל חופש מוחלט לבחור את התוספות האהובות עליו. בנוסף יצרנו כדורי ריזוטו קריספיים במילוי גבינות, שנטרפו בדיפ של רוטב עגבניות חם. כל אחד יצר לעצמו סלט אישי בהרכב האהוב עליו, מה שמילא את השולחן בצבעים ירוקים, אדומים וצהובים – כאילו יצאנו אל שוק איכרים באיטליה.
ואז – הקינוח. כדורי "פאני פורי" ממולאים בגבינת מסקרפונה רכה וזילוף קפה אספרסו חזק ומריר. מתוק-מר-קרמי – איזון מושלם.